פסק-דין בתיק ת"ק 4286-08-12

עיקר טענות הצדדים

1.    התובעת הגישה תביעה זו כנגד הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") והנתבעים 2-3, שהם נציגי שירות ו/או מכירות של הנתבעת (להלן: "הנציגים"), בעתירה לפיצוי בשל חיובי יתר, בשל סירוב הנתבעת לבטל עסקה הנוגעת למחשב טאבלט ובשל התקנה לקויה של מגבר קליטה. בנוסף עתרה התובע להוצאות ולפיצוי בגין עוגמת נפש.

בכתב התשובה הוסיפה התובעת וטענה כי היה על הנתבעת לפצותה בשל מכשיר אייפון שאבד שכן תוכנית השירות למכשיר זה כללה שירות תיקונים ואחריות מקיפה בלא כל עלות נוספת.

2.    התובעת טוענת כי להפרת הסכם מצד הנתבעת וכן לעוולת תרמית ורשלנות לרבות מצג שווא רשלני שבוצעו על ידי הנתבעים 2-3, שהם נציגי שירות ו/או מכירות של הנתבעת (להלן: "הנציגים"). וכן לשינוי תנאים לאחר חתימה, היות והעלויות שנגבו ממנה אינם כפי שסוכם בעל פה מצד הנתבעת. בנוסף נטען כי התובעת אינה קבלה חוזה בכתב.

3.    לטענת הנתבעת התובעת הגישה תביעה זו רק מפני שלא היתה שבעת רצון מכך שלא אושר לה לבטל עסקה על מכשיר הטאבלט (לוח מחשב) שרכשה, בשל אכזבת בנה ממנו. הנתבעת הבהירה כי כל החיובים בהם חוייבה התובעת נעשו בהתאם להסכמים הכתובים עליהם חתמה התובעת, כי לא התקבלו הוראות בכתב לחסימת גלישה ו/או שיחות לחו"ל או מחו"ל, וכי על פי "הרשומה המוסדית" המתנהלת אצלה אין כל אסכמתא לבקשות כאלה מצד התובעת. עוד הבהירה הנתבעת כי לא ניתנו לתובעת התחייבויות בעל פה הסותרות את הוראות ההסכמים שבינה לבין התובעת.

4.    בדיון שנערך בפניי העידו התובעת, שני הנציגים וכן נציגת הנתבעת, וכל הצדדים חזרו על טענותיהם. בעלה של התובעת, החתום על הסכם ההתקשרות הראשוני עם הנתבעת, לא הגיע לדיון ולא העיד.

דיון והכרעה

5.    לנוכח חוסר הטענות הרבות הכלולות בכתב התביעה (שאורכו 17 עמודים, ללא נספחים) שהועלו באופן מבולבל ולא ממוקד ובכתב התשובה (המונה 11 עמודי טיעונים צפופים ומסודרים), מצאתי כי ראוי להתייחס באופן כללי לטענות התובעת ולחלקם לעניינים אלה: חיובי יתר; החזרת הטאבלט; אחריות מקיפה למכשיר אייפון; ואחריותם האישית של הנציגים. יתר הטענות נטענו בעלמא וללא בסיס ראשוני ולא ניתן להתייחס אליהן עניינית.

6.     חיובי יתר   

לכתב התביעה צורפו חשבוניות רבות ותמלולי שיחות שערכה התובעת עם נציגי הנתבעת (למעלה מ- 200 עמודים). למרות כל אלה, התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את החריגה בחיובים בגין השימוש במכשירי הטלפון, בהשוואה לנתונים הכלולים בהסכמים שבין בעלה של התובעת, לבין הנתבעת.

אמנם, התובעת טענה כי לא ראתה את ההסכם המקורי וזה לא נחתם על ידה, אלא שהחותם על ההסכם (שצורף כנספח אק לכתב ההגנה) היה בעלה של התובעת, התובע מס' 2 (להלן: "התובע"). התובע לא התייצב לדיון ולא העיד, ולא הוצגה כל אסמכתא לטיעון כי לא חש בטוב ולכן לא הגיע לבית המשפט.

הלכה כי, כי הימנעות מהבאת עד פועלת לחובת הצד שאמור היה להביאו, ולפיכך יש לקבוע כי התובע - לו התייצב והעיד - לא היה תומך בטיעוניה של התובעת.

משחתימתו של התובע מתנוססת על הסכם מתן השירות, ובהעדר עדותו, לא ניתן לקבוע כי התובע לא הבין, הסכים וקיבל על עצמו את כל ההתניות הכלולות בהסכם הכתוב.

למעלה מן הצורך אזכיר, כי על פי ההלכה הפסוקה, שאין לקבל טענה לפיה אדם לא טרח לקרוא על מה הוא חותם אלא במקרים קיצוניים ביותר (ע.א. 1548/96 בנק איגוד לישראל נ. לופו, פ"ד נ"ד (2) 559; ע"א 467/64 שוורץ נ' סנדור, פ"ד יט (2) 113). כפי שנקבע בבביהמ"ש העליון בע"א 779/87 נח בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד (3) 304, ושם נפסק (בעמ' 310):

"הכלל הוא... שהטענה האמורה אינה עומדת - למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים".

[ההדגשה שלי - ר.ה.]

        הפסיקה קבעה עוד, כפי שמפורט בפסקי הדין שנזכרו בכתב ההגנה, שגם חתימה אלקטרונית מחייבת את החותם.

במקרה הנדון אין חולק כי התובעים ידעו שנציג הנתבעת מגיע אליהם כדי להחתימם על הסכם הצטרפות. גם אם התובע (ולא התובעת) סבור כי טעה - או הוטעה - בקשר להיקף וגובה החיוב הכספי המתחייב בתוכנית זו, הרי הטענה אינה נוגעת למהותה הבסיסית של ההתחייבות המפורטת בהסכם, ועל-כן אינה יכולה להתקבל.

        הטעות של התובעים, אם היתה כזו, הינה לכל היותר "טעות בכדאיות העסקה". בהתאם לסעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, טעות בעניין זה אינה מקנה זכות לפיצוי או לכל תרופה אחרת.